עד כמה שאני אוהבת דברים מלוחים, גם אני חוטאת מדי פעם בדחף עז למשהו מתוק. בדרך כלל זה ינדוד לגלידה
כבר שבועות שאני חושבת מה להכין לחג. יש לי נטייה כזו לנסות דברים חדשים כל השנה, אך כשמגיע חג השבועות
אם שואלים אותי מהו החג האהוב עליי, אני לא באמת צריכה לחשוב. ברור ששבועות! בתור מכורת גבינות ומוצרי חלב, החג
האמת היא שאני לא באמת יודעת מאיפה בא לי החשק להכין עגבניות שרי צלויות. במשך הרבה מאוד זמן זה לא
אני מכורה לבננות! אני לא חושבת שנתקלתי באיזשהו קינוח במסעדה שכלל בננות ולא ניסיתי אותו, גם אם הבטן היתה ממש
בשלושים שנותיי הספקתי לבקר בארבע עשרה מדינות. בחלקן אף ביקרתי כמה פעמים. בתיאלנד עוד לא יצא לי לבקר ובכלל במזרח
אני לא כל כך יודעת איך להסביר את זה, אבל לאחרונה יש לי חשקים לדברים קצת אחרים מבדרך כלל. פתאום
אני זוכרת את ההתרגשות שהיתה ברחובות תל אביב כשסינבון פתחו סניף בארץ. שלחנו אז חברים מהמשרד על אופניים לקצה השני
כשהייתי ילדה חיכיתי כל השנה לל"ג בעומר. כנראה ככה זה כשאתה ילד. לשבת מול המדורה החמה עם כל החברים, לאכול,
לקח לי הרבה שנים להתחיל לאכול אספרגוס. לא להתחיל לאהוב אותו, כי זה היה מיידי. זה ירק כזה שאתה לא
אתם מכירים את זה שנמאס לכם מכל מה שאתם מכינים? הכל פתאום מאוד משעמם. בא לכם נואשות לגוון, אבל אין